החלטה בתיק בש"פ 7082/04

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט נ' ממן), שניתנה ביום 29.6.04, בתיק ב"ש 2276/04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת. כתב האישום, שהוגש ביום 16.6.04, מייחס לו עבירות רבות של התעללות בקטין בידי האחראי לו, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות רבות של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב סיפא לחוק העונשין; עבירות רבות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין; עבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

           המתלוננים בתיק זה הם אשתו של העורר וחמשת ילדיו. לפי הנטען בכתב האישום, מדובר במסכת התעללות קשה וממושכת מצד העורר בילדיו ובאשתו. המעשים החלו לפחות בשנת 1996 ונמשכו, למעשה, עד לסמוך להגשת כתב האישום נגדו. לפי הנטען בכתב האישום, נהג העורר להכות את ילדיו על דברים של מה בכך, בשל חשדות שווא, אולם התקיפות עצמן היו חמורות ואף נעשו באמצעות כלים, כבל, מקל ועוד. מפי העדים עולה, כי האם עזבה את ביתה לפחות שש פעמים ונמלטה לבית הוריה בכפר ריינה, והכל מחמת זעמו והאלימות שהפגין העורר כלפיה. נעשו ניסיונות לסולחה שלא צלחו.

           הקש ששבר את גב הגמל היה אירוע חמור, שאירע ביום 6.6.04 לפנות בוקר, כאשר העורר, המתלוננת והילדים חזרו הביתה מאירוע משפחתי. בהגיעם הביתה, סטר העורר בחוזקה על פניה של המתלוננת. למחרת היום, העיר אותה משנתה בקומה הראשונה, דרש ממנה לעלות לחדרם שבקומה השנייה ונטל עמו כבל חשמלי. בעודה עולה אל החדר שבקומה השנייה, סטר העורר לאשתו על פניה בחוזקה ובהגיעם אל החדר, קיפל העורר את הכבל לשניים והיכה באמצעותו את המתלוננת בכל חלקי גופה. היא נחבלה עד שנותרו סימנים מהצלפת הכבל וסימני חבלות אחרים. כנראה, בעקבות התערבותו של שכן שהוזעק על-ידי הבן, נמלטה המתלוננת מהבית ונסה על נפשה. העורר פנה לבתו, בת ה- 17 ודרש ממנה ללכת לחפש את אמה, כשהוא מאיים עליה, כי יהרוג אותה אם לא תעשה כן. כשיצאה הבת מן הבית, היכה אותה העורר במקל על גופה, באזור הישבן והיד השמאלית והיא נפצעה מכך.

           פרטי ההתעללות ביתר הילדים, בשנים עברו, מופיעים בכתב האישום. המקרים הראויים לציון הם אלה: בשנת 2001 או 2002, היכה העורר את בתו במקל על גופה והדבר השאיר בה סימנים; במחצית שנת 2003 לערך, כשפרץ סכסוך בין בני-הזוג, היכה העורר בכבל את המתלוננת בכל חלקי גופה וגם היכה באותה הזדמנות את ילדיו באמצעות הכבל בכל חלקי גופם, לפי התור; בשנת 2003, כששוב פרץ ויכוח בין העורר למתלוננת, הוא אחז בשערה והטיח את ראשה מספר פעמים אל דופן הספה; היא נפצעה ונגרמו לה שטפי דם. העורר היכה את אשתו גם בעיד אל פיטר בשנת 2003 על-ידי כבל.

           בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד העורר.

           ביום 29.6.04 הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו וקבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו ובהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו ולהבטיח את המשך קיומם של ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, כשהוא לא יהיה מאחורי סורג ובריח. וכך הסביר בית-המשפט המחוזי:

"עצם הרעיון שאב מכה ובעל מכה אינו נמצא מאחורי סורג ובריח יכול להדיר שינה מעיני האישה והילדים ולהכניסם לפחד מתמיד שמא יעשה מעשה, יצא את בית אחותו ויגיע עד אליהם בכדי ללמדם לקח ולהזהירם בל יעידו נגדו, וחלילה אף ייעשה מעשה חמור יותר. במקרה כזה שום חלופה אינה נראית לי יעילה להשגת מטרות המעצר." 

           יש לציין, כי בבית-המשפט המחוזי, העורר לא הכחיש, למעשה, את טענות המתלוננת, שנתמכו בדברי אביה וגיסתה, כי פעמים רבות נאלצה לעזוב את הבית בשל אלימות קשה מצידו. סיפור הבריחה מתחזק גם בהודעות חלק מהילדים.

           מכאן הערר שבפני.

           טוען בא-כוח העורר, בין היתר, כי העורר הינו מובטל, אשר נתמך על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענתו, ניתן להסתפק בחלופת מעצר, כך שהעורר יהיה נתון במעצר בית אצל אחותו בכפר סולם.

           מנגד, תומך בא-כוח המדינה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערר. לטענתו, בידי המדינה ראיות לכאורה, הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו, וכי חומרת המעשים המיוחסים לו מלמדת, כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה וכי הוא מסוכן לציבור בכלל ומסוכן לאשתו וילדיו בפרט, אם ישוחרר. לטעמו, חלופת מעצר לא תהא יעילה ולא תבטיח את שלום הציבור ושלום בני משפחתו של העורר. 

           לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר עד תום בירור דינו.

           במקרה שלפני, מעשיו של העורר הינם חמורים מאוד. מדובר באדם הנוהג באלימות מתמשכת ואכזרית, התנהגותו בלתי מרוסנת כלפי אשתו וילדיו והוא מהווה סיכון של ממש לביטחון בני משפחתו. לעניין זה קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), כך שהעובדות שבפני מקימות את חזקת המסוכנות האמורה בחוק.

           החומרה היתרה שמעשי אלימות אכזריים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, מחייבת את בתי-המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. בהעדר נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של הנאשמים, דינם של עוברי עבירה כאלה להיעצר עד תום ההליכים (ראו בש"פ 7326/96 ניסים ח'טיב ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מי שנוטל בידיו כבל חשמלי או מקל ומכה איתם בגופו של הזולת הוא מסוכן, אפילו הוא עול ימים, ויש להגן על הציבור מפניו (ראו והשוו בש"פ 4113/99 פלוני (קטין) נ' מדינת ישראל, תק-על 99 (2) 266). מעשי האלימות הקשים של העורר מצביעים לכאורה על חוסר שליטה עצמית. אין לקחת את הסיכון, שימשיך להסתובב חופשי.

           סוף דבר: החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           ניתנה היום, כ"ה באב תשס"ד (12.8.04).

                                                                                                ש ו פ ט